צלקות נגרמות עקב פגיעה בשלמות העור. הן עלולות להיגרם בין היתר כתוצאה מפציעה, כוויה או עקב חתך ניתוחי. הצלקות אינן נעלמות לחלוטין, וכל צלקת משאירה סימן כזה או אחר.
הגורמים המשפיעים על איכות הצלקת הינם רבים וכוללים בין היתר את מיקום הצלקת בגוף, הכיוון שלה, צבע העור, מידת המתח על הצלקת, זיהום הפצע, הטכניקה הניתוחית ועוד. הגורם המשפיע ביותר על איכות הצלקת ועל הריפוי הינו הנטייה האישית של המנותח, כאשר על גורם זה אין לנו השפעה והוא אינו ניתן לחיזוי.
בכל הניתוחים הפלסטיים קיים חתך ניתוחי במידה כזו או אחרת, אשר לרוב מתרפא היטב. אורך החתך ומיקומו נקבעים בתהליך הניתוח על פי הנדרש. במרבית המקרים הצלקות הניתוחיות הולכות ומשתפרות עם הזמן, כך שקיים היגיון רב בגילוי סבלנות ובהמתנה.
הצלקות שאינן מתרפאות היטב מתחלקות לצלקות היפרטרופיות – צלקות בהן הצלקת מורמת, וצלקות קלואידיות- צלקות אשר הגבול שלהן חורג מעבר לגבול של הפצע הניתוחי.
סוגי הטיפול בצלקות:
קיימים טיפולים רבים בצלקות וביניהם: איטום הפצע הניתוחי על ידי פלסטר או משחה, שימוש בשמנים ארומטיים או במשחות סיליקון. שימוש ביריעות סיליקון, חבישות לחץ והזרקות סטרואידים לצלקת, וכן הקפאת הצלקת או שימוש בלייזר.
לא קיימת שיטה אחת טובה ויעילה בטיפול בצלקות, והטיפול מתבצע מהקל אל הכבד- מטיפול שמרני לטיפולים חודרניים יותר. כמו כן, חשוב לציין שטיפול ניתוחי של הצלקת נעשה כמוצא אחרון. יעילותו אינה מובטחת והוא לרוב מלווה בטיפול מניעתי מוקדם, מיד לאחר הכריתה הניתוחית של הצלקת.
ככלל, לאחר כל ניתוח חשוב ליידע את המנתח מוקדם ככל האפשר, אודות התחלתם של סימני הצטלקות לא יפה. זאת על מנת שניתן יהיה להתחיל בטיפול מוקדם.